סוד בריאת העולם לפי ספר הזוהר

למה מסופרת בריאת העולם פעמיים?

פעמים בתורה מסופר על בריאת העולם, ועובדה הזאת גרמה לכל מיני תאוריות של כופרים. אם כן נשאלת השאלה מה באמת מסתתר מאחרי כפלות הזאת? כבר במבט הראשון מתגלה למעיין שבשני הסיפורים הללו סדר הבריאה שונה. כך בסיפור הראשון בריאת הדומם קודמת לבריאת הצומח, ובריאת הצומח קודמת לבריאת החי, ובריאת החי קודמת לבריאת האדם. על כן הסיפור הראשון מתאר התפתחות של הבריאה מפשוט למורכב, מרצון לקבל הקטן לרצון לקבל הגדול. כלומר הסיפור הראשון  משקף חוקיות והסדר, ולכן בכל המהלך הזה מופיע רק שם אחד של הקב"ה, שמצביע על מידת הדין. לדיון ער ושיעורים בעניין לחצו כאן

במה תלויה בריאת הסולם על פי תורת הקבלה?

לעומת זאת סיפור שני משנה את הסדר הבריאה וסיבה לכך מתבארת מן הכתוב: "וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל-עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' אלקים על-הארץ ואדם אין לעבד את-האדמה". כלומר כל הבריאה כולה תלויה בבריאת האדם. ובאמת אנו רואים שרק לאחר  שנוצר האדם הקב"ה  נטע גן בעדן,דהינו למענו של האדם. וגם למענו נוצרו כל החיות, כי "לא טוב היות האדם לבדו". הובחן כל הסיפור השני מצביע ומגלה סיבתיות של הבריאה, דהיינו כל מה שנברא לא נברא אלא בשביל האדם, ואילו הוא נברא לעבודה ולשמירה, כנאמר:"וינחהו בגן-עדן לעבדה ולשמרה". וזוהי עבודת ה' על ידי מצות עשה ולא תעשה. ועל כן בסיפור השני מופיעים שני שמות של הקב"ה שמוסיפים למידת הדין מידת הרחמים, כי סדר וחוק הם בחינות של מידת הדין, ואילו סיבת הבריאה היא מידת הרחמים, דהיינו להטיב עם הבריות, כנאמר:"עולם חסד יבנה".

סוד סיפורי הבריאה לפי הזוהר הקודש

אמנם לקיום שני סיפורים הללו ישנו מבט נוסף שמקורו בתורת האמת. כבר נאמר לעיל שבסיפור הראשון מופיע רק שם אחד של הקב"ה המצביע על מידת הדין, ואילו בסיפור השני מופיעים שני שמות הקדושים. והנה רש"י בפרושו אומר: "בתחלה עלה במחשבה לבראתו במדת הדין, ראה שאין עולם מתקיים, הקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין". ועלינו להוסיף שכידוע בעולם הראשון בין כל העולמות, הנקרא אדם קדמון מופיע אך ורק מדת הדין של הקב"ה והיא תכלית הבריאה, כמו שנאמר: סוף מעשה במחשבה תחילה.

שילוב מידת הרחמים בדין בכתבי הרב אשלג

כלומר בשביל הקב"ה הוא הראשון, ואילו בשבילנו הוא המטרה, כאשר כל הבריות יוכלו לעמוד במדת הדין ללא צורך בתוספת חסד חנם. אולם הבריאה התחילה בעולם אצילות, שהוא עולם של שלושה קווים, דהיינו חסד דין ורחמים, כמו שנאמר: הכל בחכמה עשית, וכך הוא מיכון שבעולם אצילות מאירה ספירת חכמה, ואילו בעולם אדם קדמון מאירה ספירת כתר. ואנו רואים שבסיפור השני על גן עדן מופיעים שני שמות, והדבר מצביע על שיתוף של חסד ודין.

ביום הכיפורים בסוף התפילות אנו מכריזים: "הוי"ה הוא הא-להים". זאת אומרת שם הוי"ה שהוא מדת הרחמים ואהבתו של הבורא זהו  צדק עליון והנהגה של מידת הדין, הפועלת לפי כלל מידה כנגד מידה והדבר מתגלה על ידי שם א-להים, שהוא שם היחיד שמופיע בסיפור הראשון, דהיינו בעולם הכתר, שהוא אדם קדמון.

עניין עולם אדם קדמון בסדר העולמות בספר הזוהר

הובחן יש לומר שבאדם קדמון קיים קו אחד של הנהגת הדין וכלי אחד וכל הספירות כללות בו. ובעולם אצילות ישנם שלושה קוים שאין ביניהם שום הפרדה. אך בעולמות הפירוד קיימת הפרדה בין מידת החסד ומידת הדין, עקב חטאים של בני אדם. ההפרדה הזו מביאה לערבוביה של שתי הנהגות, שגורמת הסתר פנים והסתלקות השכינה, ומסתירה קשר בין סיבה ומסובב. וכתוצאה מזה ישנם צדיקים שרע להם, ורשעים שטוב להם.

דין ורחמים

הערבוביה הזו מתרחשת כאשר הבריות זקוקות לתוספת חסד חנם, שלא על פי דין האמת. הערבוביה הזו מתקיימת כאשר מידת החסד עוקדת את מידת הדין, כדי שעולם ישרוד, מכאן עולמות הפירוד נקראים עולמות עקודים. ובתורה נאמר על תופעה הזאת בפרשת "בראשית" כאשר בני הא-להים, שהם היו שייכם למידת הדין, היו מתחתנים עם בנות אדם, שהיו שייכות למידת החסד. הדבר היחיד, שיכול לתקן את הערבוביה זאת מסירות הנפש למען הבורא מתוך יראה ומתוך האהבה.